קשה לפספס את זה! בתחילת ינואר ספרו החדש של הסופר הצרפתי מישל וולבק הצביע על קצה אפו וגרם שוב לזרם דיו רב. אם ביצירתו האחרונה, המחבר הוא חלק מהמשכיותו של הז'אנר הנואש המתאר את צרפת בקצה חבל, הוא מדבר גם על טבק וניקוטין אותם הוא מתאר כסמים " מושלם, פשוט וקשה".
"סם פשוט וקשה שלא מביא שום שמחה"
לכל אחד יהיה רעיון משלו לגבי הסופר השנוי במחלוקת הזה. ב הסרוטונין, מישל וולבק דוחף את הביקורת על העולם המודרני עוד יותר. זה לא רק ציני או ניהיליסטי, אבל נוסטלגי קיצוני. וולבק מבקר את יציאת הדת המתוארת על ידי הפילוסוף מרסל גושה.
אך ברור שזו נקודה מסוימת שמעניינת אותנו ולא נצטרך לחפש רחוק מאוד כדי למצוא אותה. מתחילת "הסרוטונין" נראה כי מישל הוֹלבֶק מדגיש את תלותם של הצרפתים בטבק, נוגדי דיכאון וניקוטין. דמותו הבדיונית, פלורנט קלוד לברוסט הוא "בן ארבעים ושש" ומתאר את תלותו הגדולה:
"ההקלה שהנשיפה הראשונה מביאה לי היא מיידית, אלימה להפליא. ניקוטין הוא תרופה מושלמת, תרופה פשוטה וקשה שלא מביאה שום שמחה, המוגדרת לחלוטין על ידי החוסר, והפסקת החוסר. "
השתקפות כי כמובן לא להיכשל לדבר מומחים בתחום. אבל ללא הפתעה עם סרוטונין, מישל וולבק בהחלט זוכה במקומו בפנתיאון הארור של סופרים אנטי-מודרניים.
הסרוטונין de מישל וולבק נערך על ידי Flammarion זמין כעת עבור יורו 22 על בגירסה בכריכה רכה.
